the short story project

search

אלונה סרוסי ריגר

צ’יפס

ערפילי שרב התאבכו מעל האספלט הלוהט, דוק הביל נח על בנייניה הלבנים והסדוקים של תל אביב. השעה בקושי תשע בבוקר, אבל שמש קיצית כבר יקדה במרום השמים, רוטטת ומעיקה. בשעת בוקר מוקדמת זו של שבת, רק רחובות ריקים וכבישים שוממים קידמו את פני משכימי הקום שארזו תיק לים ולא שכחו כובע וגלגל מנופח לילדה. מתוך הלוע השחור והמצחין של חניון ככר אתרים נפלטו אל הבוהק המסנוור גבר, אישה וילדה. צעדם הראשון מהוסס כשהם מצמצו, עיוורים לרגע באור הזוהר עד שהעין התרגלה וקלטה את כחול הים שמשתרע לכל עבר. חול זהוב, מפרץ עמוק וים מצד לצד מגדירים את שטחו של חוף גורדון, העמוס כבר לעייפה במשכימי קום חרוצים כמותם. גברים ונשים, נערים, נערות וטף נערמו בחבורות צפופות ורעשניות על החול החם. מימין תוחם את הנוף המבנה המכוער של בריכת גורדון, מאחוריו מציצים תרנים שחצנים של יאכטות במרינה, רמז לחיי סילון נוצצים ולא מושגים. משמאל המפרץ נסגר עם שובר הגלים של פרישמן, אי שם במרחק.

בין החניון והחול משתרעת מדרכה נדיבה, חוסה בקרירות צילם של בתי המלון של הטיילת. המדרכה המוצלת מזמינה שוטטות נינוחה, עם נוף לים, ואולי עצירה להתפנקות רגעית עם ארטיק או צלחת צ’יפס זהוב ונוטף שמן בבית הקפה הקטן. אבל החוף הולך ומתמלא והמשפחה הקטנה ממהרת לתוך החול הלוהט, כפכפים עפים כשהם רצים קדימה לתפוס מקום. רק הילדה נשרכת לאיטה אחריהם, רגליה נכוות מחומו של החול וגלגל האוטו השחור והגדול מכביד על גופה. נחום מאתר מרווח צר שנותר בשורה השנייה מהים, וממהר לתפוס אותו. הוא קורא לנער החוף ומזמין שני כסאות נוח ושמשיה, בעוד נורית פורשת סדין לילדה ברווח הפנוי, וממהרת להתפשט. עד שהכיסאות מונחים בזווית הנכונה לטעמם, שניהם מתיישבים תחת השמשייה, בבגדי הים הקטנים וההדוקים שלהם. הילדה כבר רצה למים עם הגלגל ונחום מדליק סיגריית טיים בבדל של קודמתה, לוקח שאיפה עמוקה ותחושת רוגע זמנית של חופש נחה עליו. נורית לבשה היום ביקיני משולשים קטן ולבן שמחמיא לצבע עורה השחום ולגוף הנערה שלה, תוצר של משמעת אכילה ואימונים קפדנית. היא מורחת שמן קוקוס על גופה ומזיזה את רגליה חזרה לשמש, כדי להעמיק את השיזוף. הם קמו, ארזו את עצמם לים, התמקמו ופרקו את כל חפציהם מבלי להחליף מילה. כבר כמעט שבוע, אם לדייק, לא החליפו מילה. ענייני כסף, או היעדרו, לדיוק הדיוקים.

הילדה נכנסה למים וחזרה במהירות לא אופיינית. עכשיו היא יושבת ביניהם דוממת, חולקת איתם את עול השתיקה. מוכר של קרטיב עבר ושטף את החוף בצעקותיו, נחום התעלם ממבטה המפציר של הילדה. זה מוקדם מדי לקנות משהו, הוא מעדיף לחכות לדרך הביתה, כדי שטעם הקרטיב ימתיק לה את חזרתם. לידם משפחות משפחות החלו מוציאים פירות קיץ מפתים בשלל צבעים, קופסאות מתפקעות בקוביות אבטיח אדום רווי בעסיס מתוק, אשכולות של ענבים לבנים ירוקים, ציפתם נוקשה מסוכר. קערות עם משמשים כתומים ונחשקים, יותר בשביל הגוגו שהסתתר בתוכם מבשרם העסיסי, והעיניים של הילדה יוצאות מחוריהם. נורית לא הביאה אוכל, היא אף פעם לא הביאה דבר. היא מרוכזת בלהתחמק מאכילה מאשר באפשרויות של אכילה.                                   

“אני רעבה” אמרה הילדה ותלתה בו שוב את מבטה המפציר, היא ידעה שאין טעם לפנות לאמא שלה.      “טוב, אני אתן לך כסף ותלכי לקיוסק. אבל תחזירי לי עודף” אמר ונופף באצבעו. הוא נכנע מהר מדי לילדה, זאת אחת הטענות של נורית נגדו. מבטה האילם נתלה בו, רושף על הבזבוז. הוא חיכה לראות אם נורית תשבר, ותאמר לו משהו, אבל היא הזיזה את מבטה בהפגנתיות.   

“לא לבד, תבוא איתי” אמרה הילדה   

“זה לא רחוק, לכי” אמר והדגים בידו את הכיוון, הוא גישש אחורה, בית הקפה הקטן היה אי שם מאחוריו. 

“לא לבד, זה רחוק” הילדה הפצירה, רגליה בוחשות בחול                                             

“את ילדה גדולה, את יכולה ללכת לשם לבד” אמר והדליק עוד סיגריה. הדיון הזה החל להתיש אותו, נורית לידו התעלמה משניהם, לא לוקחת צד.                 

עיניה של הילדה התמלאו דמעות, היא השפילה את ראשה בלי מילים והדמעות נטפו וטיפטפו על רגליה שבחשו בחול                                               

“טוב, אני אבוא איתך” אמר לבסוף, נכנע לדמעות. הוא כיבה את חצי הסיגריה בחול, לבש את חולצתו לא מכופתרת והניח את בדל הסיגריה בכיס הקדמי למשמרת.           

 “אני רוצה צ’יפס” אמרה הילדה ונעמדה, קולה עליז ומתרונן מאושר.            

“אני לא קונה לך צ’יפס בעשר בבוקר” אמר בקול נחרץ                    

“כבר כמעט אחת עשרה” קראה מהשעון שעל שורש כף ידו “הם מכינים צ’יפס מאחת עשרה”

“מי לימד אותך לקרוא שעון?” צחק והתפעל מהילדה, שהביסה אותו כרגיל. חכמה מדי לגילה, שהוא נוטה לשכוח. היא עדיין לא בת שש, היא בת חמש וחצי בעצם.          

“בואי טל” 

היא הכניסה את כף ידה הקטנה בכף ידו וככה צעדו יחד בחול החם לעבר בית הקפה, כפות ידיהם הלחות מזיעות יחד.     

1
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments