the short story project

search

Danielle Ardon

יום שלישי י”ד באייר

יום שלישי י”ד באייר. הסתכלתי עלייך,וחשבתי לעצמי שאתה נראה לי קצת אחרת.

קצת יותר עצוב, יותר עצור. כאילו יש משהו שאינך מספר לי וזה מוזר כי אין דבר שאינך מספר לי. אתה מספר לי הכל. כל הזמן. זה הקסם במערכת היחסים שלנו, אומרים הכל, תמיד. כבר 7 שנים.

עבר שבוע ונהיית עצוב יותר. מיום ליום הפסקת להגיד את כל המילים הטובות שהיית אומר לי, הפסקת לצחוק בצחוק הגדול מהחיים שלך, פחדתי- מה השתנה?  התחושה לא עזבה את גופי ידעתי, יש דבר שאינך מספר לי.

עבר חודש ולאט לאט התחלת לדעוך, כבר לא דיברת איתי יותר מידי, נהיית לך שגרה מכעיסה שבכלל לא כללה אותי- היית חוזר ב-20:00 בערב לאחר יום עבודה, מתקלח, אוכל, רואה את הסדרה האהובה עלייך והולך לישון. 

אז עברו חודשיים ושאלתי אותך: מה קרה?

ענית לי ששום דבר שאתה קצת עייף שהשגרה שוחקת אותך.

התעקשתי שוב. “טום, מה קרה”.

עצרת לשניה, הסתכלת עליי ואמרת: “אני כבר לא מאושר”.

הלב שלי החסיר פעימה, ממש כמו בסרטים שרואים אדם ללא יכולת להגיב בעודו מרגיש חוויה חוץ גופית כך הייתי, למשך מספר דקות ישבתי שם ולא ידעתי מה להגיד, דמעה אחר דמעה, פשוט לא ידעתי.

ראיתי שהיה לך קשה, אמרת כל מיני דברים אבל אני לא הקשבתי, לא יכולתי להקשיב, איך יכולתי להקשיב.

שאלתי אותך: “אתה כבר לא אוהב אותי?” ענית: “אני אוהב, בטח שאוהב אבל אני כבר לא יודע, אני מבולבל, אני מותש אני לא יודע כלום”. הייתה שתיקה ומיד לאחריה חזרת לדבר ואני חזרתי לא להקשיב, אחרי כמה דקות חזרתי לעצמי ובשניה אחת, קמתי ויצאתי מהבית שלנו.

השעה הייתה 14:00 בצהרים, אחד השרבים הנוראיים של האביב ואני עם בגדים ארוכים כי כמובן שאתה אוהב להקפיא את הבית אפילו מפתחות לא לקחתי, נהייתה לי בחילה נוראית ולא הצלחתי לחשוב בהיגיון. במחשבות הראשונות חשבתי שאולי אטוס לגור בחו”ל, ממש אהבתי את תאילנד, אז אולי אני אעשה את זה, אני מעצבת גרפית אני יכולה למצוא עבודה בכל מקום, חוץ מזה מה זה משנה המחייה שם ממש זולה אני אני אוכל למצוא תעסוקה בקלות ולהשכיר דירה ב300 שקל לחודש, מיד לאחריה נזכרתי שלא אוכל להישאר רחוקה מאמא שלי, איך אני יכולה עברו רק חודשיים מאז אבא נפטר, אני לא יכולה. המחשבה השניה שלי הייתה שאולי אעבור דירה, עיר, אולי אני בכלל אעבור לדרום, ואז נזכרתי שאני ממש שונאת את הדרום, והלחות, והנוף המדברי. לא אני לא יכולה, חוץ מזה אני ממש אוהבת את תל אביב. המחשבה השלישית שלי הייתה שאני כבר בת 27 ואיך אני אחזור לצאת לדייטים עכשיו, ואיך עושים את זה בכלל ומה זה דייטים ובהלה פתאומית רצינית תקפה אותי כי מיד לאחר המחשבה הזאת חשבתי לעצמי שאני לא רוצה מישהו אחר, איך אני אוכל להיות עם מישהו אחר. יש לי מישהו. והוא שלי. אני לא יכולה להיות עם מישהו אחר חוץ מטום, אני פשוט לא רוצה. הייתי שעתיים בחוץ שהרגישו כמו יומיים, נרגעתי קצת, ההלם פג ובעיקר הייתי מוכנה להתמודד עם העובדה שמשהו גדול יכול להשתנות בחיים שלי.

הלכתי מאוד באיטיות לכיוון הבית, ההליכה לקחה לי בערך חצי שעה ורק אז הבנתי כמה רחוק הלכתי. 

דפקתי בדלת, פתחת אותה.

עמדתי מולך, קרובה כרחוקה שמתי את כל מה שאני ומי שאני בצד ושאלתי: “למה אתה לא מאושר”.

0
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments