the short story project

search

Nitzan Regev

“0”

“פססט טל..תגיד זה נכון שרואי כבר בן 113 בע”? מ
“שששקט, אם אכשל לא אהיה רחוק מהגיל שלו”
“אז זה נכון ?!”
“פעם אחרונה שבדקתי הוא היה בן 104 בע”מ, עבר קורס מאז”.
למורת קפיצת אגרופה של המורה, חדלו רחשי הכיתה. היא שחררה את הגיר ואיפשרה לו לרחף חזרה אל מקומו על שולחנה, ממש על יד שעון החול. הקורסים לא דמה לקורס בישול או צורפות. גם לא המזכיר במאומה קורס אנגלית או שוק ההון. ומוריו הסבלניים.
את מבחן הריצה צלח מספר פעמים וזכה לעמוד בחדר המנצחים. באחת השעה, כאשר עמד תחת נורת החימום, נזכר בכל הפעמים שהביט בחבריו מהאזור הקרב שמח לחדר והתאמץ לשמוח בהצלחתם. במבחן התיפוף היו מורים ש”החליקו “על טעות בקצב כשהקפיד על עוצמה נכונה. אבל, במבחן האחרון הלוא הוא מבחן האגרוף נכשל פעם אחר פעם כשעמד בגבורה אל מול המתאגרף לבן החלוק ולא הזיל דמעה. בשכלול הנתונים ביום הציונים נכשל כל פעם מחדש ובתעודתו משפט אחד חתום על ידי מרצים מתחלפים שנחרט כבר עמוק בליבו הבתולי – “לא יעבור מבחן אפגר”.
בשעון החול, מקבץ גרגרים אחרון ריחף מהפרופרת באטונה אל העליונה דרך המעבר הצר וסימן על הפסקה מפרק הלימודים. נחיל תלמידים נחוש יצר צוואר בקבוק בפתח הכיתה ורואי בכיסאו דמם.
– “רואי תיגש אליי בבקשה” נשמע קולה של המורה וקירב אותו בצייתנות אל שולחנה.
– “תראה רואי … אני רוצה לשאול אותך ואני מצפה לכנות מוחלטת – יכול להיות שאתה חושש לעבור את הקורסים? זה לא סוד, אתה בן 113 בערך מוחלט ותצטרף לקשור את זה מאוד לעבור את סף הקבלה. האם אתה רוצה את התמיכה או שאתה נכשל בכוונה? זה טבעי לפחד מהלא נודע. ” לו נותרו בשעון החול גרגירים שישאפו מעלה אפשר היה לאמוד את משך הדממה ששררה בכיתה.
יום המבחנים הגיע, שלט התנוסס בשמי האצטדיון ובו כתוב בדיו אדומה “קורס הכנה ללידה – בהצלחה לכל 2 ^ 547 המשתתפים” קולות מליארדי הצופים שטו במחב כרעש לבן אלזוניו של רואי. הוא עמד לבדו, מבטו הריק בחן את המתריו בקפידה. קול הכרוז ציווה על המתחרים לגשת אל קו הזינוק לקראת המבחן הראשון 3,2,1 בן רגע מצא עצמו תחת נורת החימום. קולות מרקאס ובטוקדה בישרו על התחילתו של המבחן השני. הוא נעמד מאחורי מערכת התופים שאימו הורישה לו. רעשי הרקע התעמעמו למשמע קול מכותיו על התוף בקצב חזק וסדיר. כישלון העבר עירער את ביטחונו לקראת המבחן האחרון אבל הכיוון הפחד נרתמו כוחותיו והוא עלה שקט ודרוך לזירת האגרוף. מבטו של לבן החלוק ננעץ בו, צליל הגונג נשמע, המתחיל ששרר נחתך במכה עוצמתית ובודדת ורואי מצא את עצמו מושב על במת הזירה. מוריו עמדו מהצד וצפו במתרחש בכליון עיניים. מחשבה אחת חלפה בראשו – הוא יאלץ. ובפעם הראשון זלגה דמעה על לחיו הרכה.
גילו בערך מוחלט עכשיו שווה ל 0.
“מזל טוב – נולד לכם בן”.

סיפור קצר מפי הגאון עופר קליין ומפי.

 

0
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments