the short story project

search

גיל יצחק

תלוי לייבוש

“אני סחוטה”, אמרה לי אשתי וזרקה את נעלי העקב שלה ממש על מפתן הדלת. כנראה ציפתה שארוץ להרים אותם כי אני חולה ניקיון וסדר ונאבקתי עם עצמי לא ללכת ולעשות זאת כי איזה מסר אני מוסר לה בעצם? שאני שפוט שלה? כל כך קשה ללכת שני מטרים עד המתקן לנעליים ולשים שם את נעלי העקב? היא נשפכה על הספה כמו מדוזה שהוצאה מהים. היא התחילה לשפוך את כל מה שעבר עליה ביום ההוא שבגללו הגיעה סחוטה. למה? האם עלי להיות סחוט כמוה? הבנתי לאיזה כיוון הדברים מתגלגלים ולכן קמתי, שמתי את הנעליים שלה במתקן ולקחתי אותה ביד בכוח. פתחתי את הדלת לחדר השירות כמו גם את התריס ופשוט תליתי אותה שם לייבוש. היא בהתחלה התנגדה, קצת בעטה אבל חוץ מזה שעשתה לעצמה כואב בבוהן היא לא הצליחה להניע אותי מלעשות את זה.

“תתייבשי”, אמרתי לה. “בדיוק כמו הכביסה”.

היא הייתה תלויה עם אטבי הכביסה בין הגרביים לחצאיות של הבנות. התאימה לנוף. בסוף הפסיקה לצרוח. כנראה הבינה שאין משהו יותר טוב לעשות במצב הזה. אני חזרתי לספה. בדיוק היה חדשות. אפילו סגרתי את הדלת לחדר השרות כדי שהמזגן לא יברח.

אתם יודעים מה הצרה עם כביסה? שלפעמים שוכחים אותה על החבלים יותר מיום אחד. זו הייתה הבת הקטנה שלי ששאלה יומיים אחרי “איפה אימא?”. אני שכחתי מכל העניין. פתאום זה נפל עלי. “אופס”, אמרתי והלכתי לחדר השירות. לא רצתי. למה שאני ארוץ, מה אני שפוט שלה? היא הייתה בדיוק במקום שהשארתי אותה. הורדתי אותה משם. היא לא אמרה דבר. האמת קצת הסריחה. פעם הבאה אולי לשים מרכך ולמכונה קודם לכן. 

0
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments