the short story project

search

Shula Barnea

•וידוי והתנצלות –

לאחר הרבה ייסורי לב, החליט גוֹפי בנפשו כיצד יארגן את המפגש עם אשתו לאה, ונרגע. הוא לא חשב לרגע כי פגישה בבית תאפשר תנאי שיחה מוצלחים. בחוץ, במקום ניטרלי, השיחה לא תוכל להתפתח לכדי צעקות והם יוכלו ללבן דברים בצורה מתורבתת.                                                                                         בלילה שלפני המפגש חלם, שהוא נוהג ברכב שלו, הוא הרגיש שהוא רוצה להאיץ ולהתקדם ואז משום מקום, הורד עליו מחסום . הוא הבחין שלצידו הולכי רגל וכלי רכב אחרים עוברים ללא בעיה, והמחסום התרומם רק למענם, אך כשהוא ניסה לעבור לצד השני, המחסום הורד ואפילו בפראות.                                                                                                                 כשהקיץ בבוקר חשב, כמה סמליות יש בחלום. הוא החל להתכונן לקראת המפגש עם לאה,                                          הוא חש רצון עז לראות את הילדים, הוא כמעט הריח את הריח של דפי וחש באצבעותיו של רועי, אפילו לחיתול שלו, הספוג פיפי מהלילה התגעגע. הוא הרגיש שליבו עומד להתפקע. בכל פעם ששהה בעבודתו  בחוץ לארץ געגועיו לילדים גברו על געגועיו אליה, הודה בליבו פנימה. נמ הפעם יספר לה כפשוטו על חייו בניכר. האמת לא תהיה פשוטה, ודאגה חלחלה במוחו כשחשב על תגובתה הצפויה. הוא הכיר אותה היטב והיה חרד מפניה.                                                                                                   הם קבעו להיפגש בבית הקפה ‘אגס’, המצוי בעיבורה של תל אביב. השם העלה בזיכרונו את פרחי  עץ האגס שגדל בחצר הבית של הוריו במשואת יוסף.  זיכרונות הילדות הקלו על מבול הרגשות לקראת המפגש המלחיץ.

 לאה הגיעה בשעה שקבעו. עיניה היו מושפלות כהרגלה  אך גופי לא התרגש מכך כלל, הוא זכר זאת ולא לטובה. מעולם לא  היה ברור לו מה חיפשה על הקרקע, דווקא מבט העיניים הישיר חסר לו מאוד בחייהם המשותפים.                                                                                                              היא הופיעה  לבושה בצורה מחויטת, בחליפת מכנסיים בצבע קרם- שמנת, בדומה לצבע של חדר השינה שלהם בשעתו. לצווארה ענדה עדי משובץ אבני אודם – מתנת החתונה שהעניק לה. לרגליה, נעלה נעלי עקב אדומות, שקרצו לשרשרת הצוואר. משקפיה היו בעלי מסגרת אדמדמה כמתבקש. היא לא חלמה, מה היא הלכה לשמוע – לולא כן הייתה באה בבגדי עוזרת בית.   לאחר שהזמינו מנה ראשונה והמלצר שריחף מעליהם נעלם ונתן להם סוף-סוף קצת פרטיות, כחכח גופי בגרונו והחל לדבר :” לאה, מה שלומך? כבר מזמן רציתי לתאם את הפגישה בינינו, אך הנסיעה לחו”ל והשלמת הפערים בעבודה אילצו אותי שוב ושוב לדחות את המועד, את הרי מכירה את זה, בכל אופן אני הולך לומר לך דברים משמעותיים  שישנו את חיינו, יותר נכון את  חייך, ואיני יודע, איך תקבלי זאת,” לאה השתעלה קלות, היא הגיעה לפגישה מצוננת כהוגן ונטלה אקמול טרם המפגש, כדי למנוע העלאת חום. אפה נטף, עיניה היו לחות משפע נוזלים, ובשל הצרידות בקולה התקשתה לדבר. היא ידעה, שבשל מצבה אינה שקולה בכוחה איתו  ומה שיאמר, לא יהיה משחק הוגן כלפיה ולכן ענתה לו ברוח נכאים: “גופי, שפוך כבר את מה שעל ליבך, אני חושבת שאני יודעת משהו, אולי לא הכול. ממילא נמאסה עליי כל הסודיות שלך, ומשחק הילדים המתמשך הזה. אל תחשוב, שאתה על הגובה. בכל מקרה, למרות הצינון שלי אני בדרייב לא נורמלי ובמורד אני מאיצה, כזכור לך”.                                                           

 גופי חש פיק ברכיים. משום מה, עד כה היה בטוח בדרכו ובדברים שיאמר, פתאום חש כרסום בביטחון העצמי. שלו. אולי העובדה שהוא לא היה גלוי איתה עד הסוף גרמה לכך. לא משנה כיצד נהגה, הוא לעומתה היה נוכל ובוגד, אך יחד עם זאת מסור ונאמן למולדת. מהו הערך החשוב יותר לאדם מבין שניהם? הוא היה סוכן חשאי שנשלח לחו”ל מטעם המוסד בזכות כישוריו האישיים – ידיעת שפות וחביבות טבעית.  חלק מדרישות התפקיד, שהניב שכר נאה בצידו, אילצו אותו להקים משפחה פיקטיבית – אישה, בית וילדים  ומה לעשות, שרצה הגורל והוא התאהב אנושות בזרה היקרה ההיא? כשהרהורי מחשבותיו עדיין נסוכים בו,  פנה אליה בקול מושפל: “לאהלה’,  את צודקת. עליי להתוודות בפנייך בצורה ישירה, כפי שאת מבקשת,” לאה נדרכה. היא  זקפה את גבותיה החומות העבותות והסכיתה בקשב רב.

“את כל הנסיעות אני זוקף למשרד הביטחון ולשליחות, שמילאתי למען הארץ, כל הנסיעות לחו”ל היו במסגרת משרד הביטחון והשליחות שמילאתי למען המדינה. אלא שהג’וב דרש היטמעות מוחלטת בחברה ולכן הוצמדה לי משפחה פיקטיבית – אישה, בית וילדים. כל החבילה,” הוא עצר לרגע את שטף הדיבור, מודע היטב לזעזוע הרב שדבריו גורמים לה. נשם עמוקות והמשיך:” בהתחלה, התנהלנו כמו בהסדר עסקי, הכול דפק כמו שעון. לאחר שנתיים ועם הולדת הילדים, התחלתי להרגיש כלפיה רגש חם.” ציין בנמיכות רוח. “מעולם לא שיערת במה אני עוסק?” שאל אותה בהיסוס.                          

לאה לא ענתה. סיפור הכיסוי שלו הניח את דעתה והיא מעולם לא פקפקה בו. היא לא חלמה ———שהוא מסוגל להיות סוכן מוסד שכן  ביכולותיו חשבה שיכולותיו נמוכות יותר.                                                                                                            “אולי לא  ?—–?תאמיני,” המשיך בדבריו, “אך המשכתי במקביל לרחוש לך אהבה עזה. התגעגעתי אלייך בכל פעם שנסעתי למשך זמן ארוך, ולא התאפשר לי להשתחרר ולבוא לראות אותך. [u1] זו עובדה! ניתן לאהוב שתיים במקביל, הלב שלנו מסוגל, אנו גורעים מיכולותיו.”                                                                                                                      

עיניה של לאה מלאו דמעות, בתחילה היה זה בכי חרישי, ואז התגבר הבכי והפך להתייפחות אדירה שגרמה לאנשים סביבם לנעוץ בהם מבטים סקרניים. היא מיהרה להשתלט על עצמה  ולחשה בעוצמה רועמת:

“תתבייש לך, יה דפוק אחד, מה חשבת לעצמך, שאני אסבול זאת? אתה משחק את המאצ’ו המגעיל ועוד חושב שאתה המוסרי,  ושאין כמוך בעולם! גזרת על עצמך את העונש, שכח מלראות את הילדים! מה חשבת, מי גידל אותם כל השנים כשנסעת לבלות? אני! ורק  אני! אתה לא רוצה לשלם שום מחיר עבור מה שעוללת. מצידך- לא מגיע לך שום עונש.”                                                                                                     

גופי ניסה לחזור על הסבריו המגומגמים אך לאה לא הקשיבה לו, היא כבר תכננה בלבה את המהלכים הבאים:  אדאג לשנות את הפרטים שלנו, שלא יוכל לאתר אותנו ויהיה חופשי לחגוג אצלה או לבכות אצלה, ולהתנחם בזרועותיה כמה שירצה!” חשבה לעצמה, אך יחד עם זאת הרגישה סכסוך פנימי. היא חשבה על הקונפליקט שגופי הועמד בו מלכתחילה. לא כל אדם יכול להיות כל כך חזק בנוכחות אישה יפה ומושכת, על אחת כמה וכמה שהוא נאלץ להקים איתה משפחה.

 כנראה שלא לחינם אומרים “שגבר צריך חוט ארוך ואז הוא בעצמו יקצר אותו”. אולי גם היא תרמה במשהו  לבגידה שלו בכך שהחזיקה אותו קצר מדי? האם ייתכן שגבר לעולם אינו שולט ביצריו ועליו תמיד לספקם? תהתה בינה לבינה. היא התנערה ממחשבותיה, זה לא הזמן לחשבון נפש, בטח לא מצידה. לא הייתה בה כל חמלה כלפיו אלא תחושה של עוינות, שלא לומר שנאה עזה.                                                                                                                              

גופי ידע שהצדק איתה, אך הרגש שכבש אותו היה חזק ממנו והוא לא הצליח להשתלט עליו במשך התקופה הזו. הוא הרגיש, למרות הכול, שהיה הגון וישר כלפיה – הן גילה לה את המצב לאשורו. בכלל איזה גבר היה עומד בפני אישה מושכת בתוך ביתו, כשהוא היה כל כך רחוק מאשתו ומילדיו בבית? הוא פנה אליה ברוך מתוך תקווה:

“לאה יקירתי, אני מבין אותך לגמרי, את צודקת, זו עובדה. התפתיתי כמו נער פוחז, אבל  התחייבתי לשרת את המדינה, שנינו גדלנו על הערכים האלה.                                                בעצם  הכול בולשיט, כולל האישה השנייה וילדיה, לעומת חיי אהבה אמיתיים איתך. הן ידוע לך, כשהג’וב יסתיים אני חוזר ארצה ולא אראה אותם שם בכלל, לעולם. אל תמהרי לפסול את מה שהיה בינינו. האם יכולנו לא  להתחשב כל יום במציאות הלא נורמאלית, שחויבנו לחיות תחתיה? גם את היית נופלת בפח  כמוני לו היה לך ג’וב משמעותי. גם לך יש צרכים מיניים, ואני בטוח שהיית מממשת אותם אם היית מקבלת בית ובחור חתיך צמוד לו! אני מצטער ומוכן לשלם לך, רק תני לי לראות את הילדים, אל תגרמי לי לשברון לב או חלילה להתקף לב בגיל כל כך צעיר. בכל זאת חלקנו חיים טובים במשותף והייתי לך בעל טוב ואבא אוהב לילדים. אני לא המרגל הראשון שחי בזהות כפולה בארץ אחרת ומקים משפחה במלוא מובן המילה.”  

“וחשבת לבוא ארצה ושאני מייד אקבל אותך, בלי כל בעיה? ומה לגביי האינטימיות שפיתחת כלפי האישה האחרת? ומה יהיה על הילדים? זו בגידה כפולה – גם רוחנית וגם פיזית,” שפכה מרירותה החוצה. היא הביטה לעבר נעלי העקב שלה, היא לא פספסה את הלעג המזלזל בדבריו כלפי עיסוקיה, ותחושת עלבון הציפה אותה.                                                                   המלצר אסף את כליהם מהשולחן וברוב גינוני  טקס שאל: “מה תרצו לקינוח?”                                                                  

לאה התאפקה לשנייה ואז הטיחה בשניהם:

“קיבלתי עתה את  כל הקינוחים לכל השנים הבאות, לא תודה אין צורך בכלום!”                                                                

בחרי-אף דחפה את הכיסא לאחור וסיננה מבין שיניה:

“עוד תשמע מעורך הדין שלי!”  פתאום נהייתי בשבילך לאל’ה, צבוע! יצאה מבית הקפה בחמת זעם ולא הביטה לאחור.

 [u1]לא ברורה לי הכוונה במשפט עד הסוף – האם הוא התגעגע לשתיהן

0

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *