the short story project

search

אסף שוכרי כהן

קטננה צהובה

אבא אבא, קורא נוני, קטננה צהובה!

איפה הבובה הזו? מסנן יואל מבין שיניו כשהוא נובר ב2 בלילה בארגז הצעצועים.

אנחת רווחה נפלטת מפיו כשידו חשה בפרווה הקטיפתית של קטננה צהובה. הוא שולף אותה תוך כדי פיזור שאר הבובות על הרצפה. מזל שהוא קם מחר ראשון, לפני שאשתו תקום ותראה את הבלאגן. הוא שועט לכיוון חדרו של נוני, מניח את הקטננה הצהובה בחיקו, יושב לידו על הרצפה ומלטף את ראשו.

קטננה צהובה ממלאת את תפקידה כבמעשה קסמים ותוך שניות אחדות תרדמה נופלת על נוני.

יואל קם מהרצפה, גופו כואב ונפשו עייפה, פוסע חרש חזרה לחדרו ונופל שדוד לתוך המיטה.

אבא!!! קורא נוני, אתה יכול להביא לי בבקשה את קטננה צהובה?

איך הוא גדל, מתלהב יואל באוזני אשתו, איך הוא מנומס, אומר בבקשה וגם תודה, מבקש סליחה ומברך לשלום. ילד כזה מיוחד ובוגר. זכינו!

אשתו מהנהנת בראשה, עיניה מקובעות למסך הפלאפון שבידה, היא מתכתבת כעת עם חברה והס מלהפריע. יואל יודע את הכללים, חברות זה חשוב. הוא קם ממיטתו ומביא את קטננה צהובה איתו. נוני שמח לראותה, הוא מחבק אותה חזק חזק ושוקע בשינה עמוקה כשאביו לצידו, יושב על הרצפה ןמלטף את ראשו.

אבא! איפה הקטננה הצהובה שלי?

יואל נאנח, ילד בגיל של נוני לא אמור לחבק בובות, כך ידע הוא בודאות. ילד בגילו אמור להבדיל בין מציאות לחלום, בין עיקר לטפל. ילד בגילו אמור לדעת שקטנה זה עם נ’ אחת ושזו הטיית הנקבה של קטן. ילד בגילו אמור לדעת שקטנה הוא שם תואר ולא שם עצם. החברה של אשתו אומרת שיש ילדים שמתבגרים לאט, אולי גם נוני כזה. יואל לא מתווכח עם החברה, חברות זה חשוב. הוא לוקח בידו את הבובה שהתחילה להצהיב מזקנה למרות שהייתה צהובה ממילא ונותן אותה לנוני. מה אומרים? הוא שואל ובנו הלא-בוגר אך מנומס עונה: תודה.

יואל מרוצה, הוא מתיישב על הרצפה לצידו של נוני ומלטף לו את הראש.

יו! איפה הקטננה הצהובה לעזאזל?

זה כבר עובר כל גבול ויואל מתעצבן. הוא שואל את האישה שלצידו- זה נראה לך הגיוני? אך היא באבל קל, החברה ביוון עם הילדים המושלמים מעלה תמונות לפייס והיא בבית עם ילד בן 10 שרוצה בובה. יואל חוטף את הבובה המרופטת ומתפרץ לחדר של נוני. תקשיב לי ותקשיב לי טוב, הוא צועק, אתה כבר ילד גדול! אתה לא תקבל את הבובה הצהובה! תפסיק כבר להתנהג כמו תינוק!

נוני שותק ויואל חוזר לחדר. לפעמים צריך להציב לילד גבולות, הוא אומר בגאווה אך גבה של אשתו לא עונה, רק עולה ויורד בקצב נשימותיה.

הזולה בדרום הייתה גדולה משחשב. כמה בני נוער מילאו את האוהלים, מזרקים זרוקים על הרצפה שלידם וריח סיגריות מיתמר בחלל. הוא בדק את כולם, אוהל אוהל, בחיפושים אחר נוני שלו. הוא לא נסע שלוש שעות בשביל לחזור בידיים ריקות. באוהל השלישי הוא מצא את בנו, שוכב על מזרן מעופש ומשתעל בקול. גופו היה רזה באופן קיצוני ועיניו האדומות היו פתוחות למחצה.

הי נוני, הוא אומר בשקט ומנער את כתפו, נוני מסיט אליו את עיניו המצועפות ומביט בו ללא אומר.

הבאתי לך משהו, אומר יואל ומוציא מהתיק בובה, שנשארה קטננה אך כבר לא הייתה צהובה. זה בשבילך.

נוני מאדים, ניכר עליו שהוא כועס כשהוא מתפרץ בזעם על אביו.

לא אכפת לי מהבובה המטופשת, הוא יורה ודמעות בעיניו, אף פעם לא היה לי אכפת. הדבר היחיד שרציתי, שאי פעם רציתי, במשך כל הזמן הזה, הוא שתשב לידי על הרצפה ותלטף לי את הראש.

0