the short story project

search

Rubi Tel-Ari

סיפור כלב

איך שאני אוהב לחזור לפינה הזאת , הפינה שם ליד העץ הגבוה , שם יש רחש של עלים כשהרוח שורקת והציפורים משתתקות במקום הצווחות המעצבנות שלהן שמפריעות לי לשמוע , שם בפינה הזו, יש מקום אחד שאם תרחרח מספיק זמן – תוכל לראות את הטעם של האוכל הזה שפעם נתנו לי, כזה סוג של אוכל מאוד מאוד טעים שנישאר איתי המון זמן.

בפינה הזו מישהו זרק פעם לחם עם חתיכות של האוכל הזה – אני לא יודע מה זה- כי רק פעם אחת אכלתי אותו – אבל הטעם שלו מילא את הפה שלי בעיקצוצים ובזיכרון , ומאז בכל פעם שמוציאים אותי – לא משנה מי ‪-‬ אני ישר רוצה להגיע לשם , בדיוק למקום הזה להריח פעם נוספת עד שאני יכול לראות פעם נוספת את הטעם הזה, אבל ככל שהזמן עובר הריח מתפוגג ואני צריך יותר זמן עד שאני מצליח לראות את הטעם הזה, לוקח לי זמן לחפש את המקום המדוייק שבו הטעם הזה ניכנס לי לנחיריים ומציף לי את הראש בזיכרון של הטעם המדויק הזה ואז כמו כולם אני צריך לסמן את המקום אז אני זז קצת הצידה וממש על קצה העץ אני משתין – ככה אני מרגיש נוח יותר – לדעת שזה בדיוק המקום שחיפשתי , וזהו , עכשיו אפשר להמשיך לטייל ולמצוא מקומות חדשים להריח אותם .

יובל שמוציא אותי בבוקר – איתו אני הכי אוהב לטייל – הוא אוהב לרוץ כמוני – אני מרגיש מתי הוא מתעורר – לפי הנשימה שלו אני יכול להגיד שנגמרת לו השינה כי הנשימות שלו נהפכות לקצרות יותר והוא מתחיל לזוז קצת במיטה ואז אני שומע אותו מפהק כזה בלחש ריחני ואני מייד קם לצידו ומסתכל- ומסתכל – ומסתכל עד שאני רואה את העיניים שלו נפתחות בהפתעה ישר לעיניים שלי – הוא יודע שאני פה לצידו ואני מרגיש איך הוא מרגיש רגוע פתאום – אפילו בלילות שבהן אני רואה שהוא חסר שקט וזז הרבה ואפילו מדבר לעצמו בשינה כאילו כועס – אני יודע שזה מין יום כזה ומחר הוא יתעורר – ואם אהיה לידו בשקט – ואזוז קצת הצידה כשהוא קם ואתן לו קצת שקט בלי לזוז יותר מדי אז הוא ירגיש הרבה טוב והטיול אחר כך – נוכל לרוץ הרבה יותר מהר -כי הוא ינקה את עצמו מכל הכעס הזה שאני מרגיש בתוכו. ביום שכזה אני אפילו מוכן לוותר על הפינה הזאת ולא להפסיק את הריצה כי כשאנחנו רצים מהר ויובל כמעט עוקף אותי – אני מוכן להמשיך ולהמשיך עד שהוא מתעייף ואז אנחנו ממשיכים בטיול רגיל ויש לי זמן להריח ולשמוע את כל שמסביב , כך אני אוהב שהבוקר שלי מתחיל – ואז כשחוזרים הביתה אני הולך לשתות בקערה הגדולה – ומחפש בגינה הקטנה אם היה שם מישהו , אני מבחין ביונה השמנה שמעצבנת אותי הולכת מצחיק כזה מצד לצד כאילו שנגמרו לה הרגליים ואני כבר מכיר את התנועה הזו – היא יודעת שאני שם ועושה את עצמה כאילו היא לא יכולה לזוז מהר ואני יודע כבר שאם אנסה לרוץ אליה עכשיו מהמרחק הזה ,היא תעוף לי מיד אז אני מזיז מבט והולך שקט לפינה שלי ומשם אני נשכב כשהרגליים שלי מקופלות כך שאוכל לזנק במהירות- והעיניים שלי חצי עצומות והיא מסתובבת במין מעגלים כאלה ומנקרת את השאריות בגינה ואני תמיד מנסה לחפש מה היא מוצאת שם , כבר ניסיתי כמה פעמים לרחרח את המקום הזה ולא מצאתי משהו מעניין אפילו לא קמצוץ של טעם לא הצלחתי לראות , אבל היונה הזו מעצבנת אותי בהליכה שלה אז אני מחכה בשקט שתמשיך את הסיבובים שלה עד שהגב שלה יהיה מולי ואז אני מזנק הכי מהר שאני יכול – יש לי בסך הכל 3 דילוגים להגיע אליה אבל עוד לא הספקתי אחד והיא פורשת כנפיים ארוכות וקופצת לאויר במהירות ובתזוזה מדהימה שכזו , פונה הצידה ואני לא מספיק לא להגיע ולא לשנות כיוון אלא פשוט לעצור הכי מהר שאפשר כי עוד צעד אחד אני נתקע בגדר בצד השני וזה מכעיס אותי אז אני ניגש להיכן שהיא עמדה קודם ותולש את העשב עם השיניים והטעם של האדמה בפה שלי קצת מריר אבל העשב עושה לי דיגדוג נעים בלשון עם טעם שמזכיר לי את השדות שיצאתי עם יובל לטייל בהם , שם היו פרות שעמדו במרחק והטעם של העשב היה רטוב וחמוץ ומדגדג עם שאריות של ריח פרות זה מיד הפך להיות תמונה בראש שלי . תמונה שאני יכול להתגעגע אליה ולחפש אותה מחדש כל פעם.

ככה יש לי בראש תמונות של טעמים וריחות ואני תמיד יכול לראות איפה טעמתי ואיפה זה בדיוק היה .

יובל קורא לי – אני שומע את השריקה הקטנה שלו, אני מכיר אותה -זו השריקה שלפני שהוא עוזב אותי לבד – הוא פותח את הדלת ואני צריך להחליט אם אני נכנס ונשאר בתוך החדר או שאני בחוץ- אני רץ אליו ומרגיש אותו- הוא רוצה ללכת ואין לו זמן ללטף או לגעת אבל אני לא מוותר ונצמד לו לרגל אז הוא שולח יד לראש שלי ותופס לי את הצואר ביד שטוחה כזו כמו שאני אוהב ורגיל אבל אני מרגיש שהרגע הקטן הזה מיד נגמר אז אני דוחף את הראש קצת יותר חזק אליו למשוך את הרגע והוא מדבר אלי בקול הגבוה שלו- זה הזמן להחליט – בפנים או בחוץ- אז אני מסתובב ומחליט להשאר בחוץ- כי היום הזה הרבה יותר מעניין ואני מרגיש את האויר – תהיה רוח נעימה וגם קצת חם היכן שאני אוהב לשכב בפינה של הגינה שם יש כתם של שמש שמחמם לי את הגב ויובל לא מתעקש איתי הפעם , אני מרגיש שהוא רוצה ללכת , אז אני מסתובב לפני שהוא יתפוס אותי ויחזיק אותי פנימה והוא מרפה את האחיזה ונותן לי ליטוף אחרון והולך שזה תמיד מרגש אותי כי אני רוצה להיות איתו באמת חשוב לי לבוא איתו הוא צריך אותי אני יודע, אבל כשהוא יוצא וסוגר את השער אני מביט בו ומחכה שאולי בכל אופן הוא ירצה אותי איתו. ואז הוא נכנס לאוטו שלו והצליל המיוחד שלו נשמע מיד , זה צליל שאני מסוגל לשמוע ממרחק – צליל שאני אוהב לשמוע אותו מתקרב אלי, אבל עכשיו זה צליל שמתרחק אז אני מסתובב והולך לפינה של האור בחצר היכן שחם לי בגב ואולי אני אצליח לתפוס את היונה הזו שמסתובבת מעלי במעגל.

0