Write Stories

איך סופרים

ישבתי על הבר ב’מיזי פישדון’ והסתכלתי בציפורניים. יוליה עשתה עבודה טובה היום עם הלק ג’ל של SinfulShades. אני מתה על הצבע החדש הזה, BDS ארגמן-מטאלי-גליטר. גם העיצוב שהלכתי עליו, אחרי שיוליה לחצה קצת, פראנץ’ משודרג עם מדבקות יהלומים של LUSTFUL, ממש נהדר.

כשיצאתי מסטודיו ‘פלאשנייל’ מוקדם יותר בצהריים, המצברוח שלי היה במגמת עלייה, וראיתי בחלון הראווה של ‘מוביליטי’ עגילים של Womanizer, אלה שאני לובשת עכשיו. שני חישוקים גדולים מזהב עם יהלום קטן צמוד לחור באוזן. חשבתי שילכו טוב עם הציפורניים החדשות שלי. נכנסתי.

למוכר בחנות התכשיטים הייתה גישה טובה. הוא היה רזה ומסודר, לבש חולצה לבנה של Giacomo & Girolamo  בתוך גי’נס שחור של Robbins ונעלי עור של Bukowski, אהב את הפראנץ’, וחלק איתי מידע אישי על המניקוריסט המהמם שלו במכון שמעבר לפינה. נתן לי הרבה מחמאות על כמה שאני מקסימה, ובתנופה אחת של כרטיס האשראי ניקה לי את כל מה שהיה לי בחשבון המשכורת, וגם את מה שלא היה. סיפור חיי.

כשהגעתי הביתה נתתי למצברוח עוד תנופה, כשהתיישבתי מול המסך וקניתי לי תיק קטן ונחמד ב FUkTORY. אני חולה על קניות באתרים. ממלאת את הסל בכל הפריטים שאני אוהבת, וכשמגיעה לשלם, את הרוב מרוקנת. שיקולי קרדיט. הפעם נכנעתי לעצמי, ורכשתי תיק יוקרתי. זה תיק צד במראה פרוותי מתוך הקו הצעיר של בית האופנה Harmani ש”יכניס סטייל נחשק” למלתחה שלי בעודו “מעוצב בגזרה מעוגלת ובגוון כתום המעוטר בלוחיות מטאליות מוזהבות וממותגות. רצועת נשיאה משולבת עור עם שרשרת מטאלית חותמת את סגנונו נוטף הסטייל של פריט זה אשר נרכס בעזרת רוכסן עליון.” תפור עלי.

בערב אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להאיץ קצת את מצב העניינים. אם אני אכנע ליובש הזה שנפל עלי לאחרונה, בסוף אמצא את עצמי חופפת באיזו מספרה. לבשתי פושאפ סגולה עם תחרה וגופיית בטן אדומה וקצרה שקניתי בתחנה, מכנסיים צמודים דמויי עור מאלנבי, סנדלי עקב כסופים של Whiskey  & Soda, ושדרגתי עם העגילים החדשים. הסתכלתי במראה ונראיתי פצצה. גם השיזוף במכון Gold & Brown היה במקום.

לקחתי מסטיק בפה ואת הטלפון ביד. ברשימת אנשי הקשר לא מצאתי נשמה אחת מספיק נדיבה שאפשר לצאת אתה לערב שתייה. שמתי על מצב טיסה, והחלטתי ללכת על ‘מיזי פישדון’. בתור אחת שמכוונת לכיסים עמוקים, כלומר מתכווננת על נזילות גבוהה, הערכתי שזאת בחירה לא בהכרח רעה.

על הבר, כמעט שעה במיזי, אני כבר אחרי שני קוקטיילים של Enhance Yourself על בסיס Moët, ועדיין כלום לא קרה. שקלתי אם ללכת, אבל בכלל לא היה אכפת לי לשתות עוד אחד, כשהוא ניגש ושאל “פנוי?” בדרך מאוד מפורשת. “פנוי, חמוד” אמרתי.

הוא לבש נייק ישנים, ג’ינס קצת גדולים וחולצת טריקו חומה, קצרה. חלקנו פלטת ירקות עם פלפלים, מלפפונים, עגבניות, קולרבי וגבינה. אמר שהוא סופר. אף פעם לא הכרתי סופר. מה שכן, היו לו אצבעות דקות וארוכות, עם ציפורניים מושלמות.

הסופר שתה כוס אחת של בירה רד סטרייפ, דיבר בקול רך, נעים ונמוך, וסיפר סיפורים, בעיקר על חלומות נעורים. לקח את הזמן. בתור ילד הוא שיחק באליצור גבעתיים כדורסל נערים, ואני צחקקתי “אל תגזים”. עם אבא וסבתא היו לו כל מיני עניינים, ואימא שאהב החזירה נשמתה לבורא כשעוד היה קטן, לפני שנים. “איך הורים של סופרים, יודעים שהם שותים?” הוא צחק.

לקחתי את רשות הדיבור, ואמרתי שבדרך כלל אני לא באה ל’מיזי פישדון’ אלא ל’קלוק,’ ששם יש הרבה תיירים וזה מאפשר לי את הריחוק הדרוש לאהבה של לילה אחד. שתקתי שתיקה רבת משמעות, והוא כאילו לא הבין במה זה כרוך. “הם גם מוציאים חופשי כסף על אלכוהול,” הבהרתי. זה לא נקלט. עכשיו הוא רק חייך, ושתק.

“אז איך סופרים שותים?” התחממתי. “וודקה טד הארדי בחמש מאות שקלים, קוניאק הנסי פרדייס באלפיים שבע מאות, וויסקי סנואו פניקס בשלושת אלפים, גראפה אמרונה באלף?” הוא לא הגיב, אפילו לא התכווץ לו החיוך על הפנים. “אז אלכוהול פיצוציות, הולך? ליטר אלסקה, למשל, או פרפקט או וודקה עם תווית ברוסית. אולי ערק? איך סופרים שותים ערק? הם מערבבים? אשכוליות, מוחיטו, רוזטה?”

עם פה פעור ומבטים מתאווים, הוא לא עשה שום סימנים שסופרים מבינים רמזים.

“אז איך סופרים כותבים נשים?” התעניינתי. “אם אתם כותבים אמתי, אפשר לצפות שתהיה לכם קליטה טובה והבנה מעולה.”

אין תשובה. רק עיניים חומות פעורות לרווחה, נטועות ובוהות נוצצות בשקיקה.

“ובכלל, איך סופרים עושים סקס?” לחצתי. ” אפשר לקוות שתהיו עם גישה, רגישות ויכולת הקשבה”. ואילו הוא רק ממשיך ומביט, כאילו אף פעם לא פגש אישה. “אתה בטוח שאתה כותב על נשים” שאלתי, וקמתי. השארתי שטר של מאתיים על הדלפק, חייכתי לברמן המקסים שאמר “תודה מתוקה,” והתחלתי לנוע לכיוון היציאה. אולי בכל זאת שווה לנסות ב’קלוק’. מ’מיזי פישדון’ כנראה לא תבוא לי ישועה.

בדרך החוצה עצר אותי הסופר, והציע ללכת לדירה שלו. הוא גר בה לבד, אמר. “תבואי, יהיה נחמד”.

לרגע שקלתי, ואז נכנעתי. עניין אותי איך סופרים גרים. אז טיפסתי אתו על טוסטוס קטן, בלי הרבה מרחב, והתיישבתי צמודה מאחוריו. השענתי את הלחי שלי עליו, על הגב, ונדדתי עם הידיים אל המותניים, החזה, והבטן הקטנה שרכבה לפניו.

“קצת כושר לא יזיק, סופר!” צעקתי, אבל הוא שוב לא שמע, כנראה בגלל הרוח והקסדה.

כשהגענו אליו לדירה, בקומה שלישית בלי מעלית ברמת אליהו, הידיים שלו קצת רעדו עם המפתח. חשדתי שאולי הוא מבוהל, אז כשנכנסנו חיפשתי סימנים לאשה, או ילדים. היו רמזים די ברורים.

על רצפת השומשום, כזאת שיש בבית של סבתא שלי בראש העין, ראיתי כמה צבעי פנדה מפוזרים. על שולחן האוכל כוס עם שאריות של שוקו, מזלג, וצלחת משומנת שפעם היו בה חביתה, גבינת קוטג’ וזיתים. במבט מהיר גם הבחנתי בדלי מפלסטיק, בפינה. הוא ניצב על סמרטוט רצפה. מעליו, בחוסר הצלחה, הסווה צעיף פסיכדלי תלוי כתם צהוב שגלש מהתקרה, מסגיר שבחורף הייתה כאן דליפה.

אמרתי “שנשתה משהו?”, והוא הביא לי כוס חד פעמית עם מים.

“מהברז?” שאל, “מהברז”, השלמתי.

שתיתי בעמידה, החזרתי לו את הכוס, והתיישבתי על הרהיט הכי נוח שהיה בסלון, ליד שולחן קפה מאיקאה ומדפים לבנים של ספרים. גדולים, קטנים, שחורים ולבנים, צבעוניים, דקים ועבים, עם שמות ארוכים ושמות קצרים. היו גם ספרים בשפות שלא הכרתי. על השולחן היו פזורים דפים, מודפסים משני הצדדים, באותיות קטנות ושורות צפופות ושחורות כמו טורי נמלים.

אחרי שהוא הסתובב קצת בדירה, אמר “לילה טוב” וסגר איזושהי דלת פתוחה, הוא התיישב קרוב, ליטף לי את השיער ונישק אותי על הלחי, על המצח, על הפה. מתוק. כנראה כותב רומנטי. ליטפתי לו את הפנים. אני לא יודעת למה, אבל משהו בו הזכיר לי את התינוק הקטן והעגלגל שעדיין לא היה לי. הרגשתי מגוננת. התרגשתי.

“אתה פרוד?” התעניינתי, ושוב דום שתיקה. אבל הגוף שלו היה חם, והגב שלו היה רחב וחלק. את החולצה שלו הוא לא הוריד בינתיים, אז אני חרשתי בזהירות מתחת, כדי לא לפגוע בשלמות של הציפורניים.

הלטיפות שלי עשו לו את זה, והוא אחז בשורש כף היד שלי והתחיל מנשק אותה בעדינות. אחר כך עבר לצוואר, ולנשיקות קטנות על האוזניים, ואני הפשלתי את הראש והשיער ונתתי לו.

כשהתחלתי להתנשם, וטיפה להשמיע אנחות קטנות, הסופר קלט את הסימן, וברוך-שמו הבין שהגיע הזמן. הוא הושיט לי יד והוביל אותי לחדר השינה, אחד מתוך שניים שהיו בדירה, מול אמבטיה ישנה עם דלת פתוחה.

המצעים על המיטה היו נקיים ומסודרים, שתי כריות ושתי שמיכות מתוחות. הוא התיישב, חלץ נעליים ונשכב על הגב, משלב ידיים מתחת לעורף. הבנתי. כנראה מדובר ב”תעשי לי טובה, חמודה”. אבל אני לא לזה התכוונתי. רציתי לדעת איך סופרים מתאמצים בלעשות אהבה. 

לאט לאט התפשטתי. הוא עקב מרותק אחרי כל תנועה.

כשהתקרבתי ונגעתי, הוא סופסוף בא. נלהב ועדין, ישיר והחלטי. שתיים שלוש פעמים השתמש בתרגילים מפתיעים, שאהבתי גם בלי שביקשתי. לפני שנרדמתי חשבתי: הוא בטח סופר של ספרי מתח יסודיים, עקשניים, עם מהפכים בלתי צפויים.

בבוקר התעוררתי והוא שוב מתבונן בדומייה. “אתה צריך למהר לילדים? אולי להכין כריכים?” הפעם הוא נראה רציני ואולי קצת לחוץ, כשהביט בי עם פה קפוץ.

“אתה סופר לא רע בכלל,” אמרתי. “מעניין אם הספרים שלך גם.” אמנם הפה נפער בתגובה, אך עדיין שום קול לא נשמע.

מיהרתי לקום מהמיטה. “מה שכן, צר לי, אני לא קוראת ספרות מקור. רק מתורגמים. אבל נכון שאנחנו לא כועסים?” 

כשסגרתי אחרי את הדלת שאלתי את עצמי איך סופרים עושים כסף, או לכל הפחות מתפרנסים.

0
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments