אלרן בשרי

לילה מיוחד

את הלילה הזה לא אשכח לעולם. במיוחד לא את הילדה הזאת. עטפתי אתה בשמיכה עבה בזמן שרוח סערה פרצה דרך חלון מטבחי. היללה השקטה שפילחה את האוויר הודיעה שהינה מגיעה סופה סוערת במיוחד. הושבתי את אותה הילדה על כסא במטבח ולאחר שסגרתי את החלון, מזגתי לה מרק תירס אסיאתי חם ומתקתק. היא שתתה את הנוזל החם במהירות, כך שחששתי ללשונה וחיכה שלא יכבו. עיניה חייכו אלי חיוך בתודה, ואני פיזרתי את שיערות ראשה בהנאה. הראיתי לה את המקלחת והבאתי לה בגדים חמים, והיא נכנסה להתקלח. לבינתיים שקעתי בספה והדלקתי את האח. שיהיה לה חם, זה כל מה שהיה חשוב לי באותו הרגע.

מצאתי אותה בתחנת המשטרה שם עבדתי בבוקר של אותו היום. נערה מפוחדת, מלוכלכת, מלאת פצעים וחתכים בידיים שהוכיחו שהיא פוגעת בעצמה בגלוי. הרי במקום שממנו היא באה, אין טעם להסתיר דברים, הרי אף אחד לא שם לב אלייך בכל מקרה. לא יכולתי להתעלם מהמבט המפוחד שלה. מהמבט האבוד הזה, ששאב אותי פנימה לתוך נפש סוערת במיוחד. התיישבתי לידה והתחלתי לנסות לדבר איתה. לשמוע מהיכן באה, והאם יש לה מקום אליו תוכל לחזור. היא הגיבה בשתיקה. ניסיתי ללטף את שיערה, ואך היא התכווצה. אמרתי לה שזה בסדר, אבל היא נצמדה אל הקיר בקצה הספסל הרחק ממני. הבנתי, לפחות מנסיוני בתפקיד, שהיא ככל הנראה עברה התעללות מסוג שהוא. התפללתי שלא מינית, ואכן לאחר שהפסיכולוגית הצליחה לדבר איתה, הסתבר שדוד שלה התעלל בה מזה שנתיים. לא יכולתי לעזוב אותה שם. אמרתי לשותף שלי שאני לא עוזבת אותה והמשכתי לדבר על ליבה. אמרתי לה שזה בסדר עכשיו. שהיא בידיים טובות ואף אחד לא יפגע בה כל עוד אני פה. לאט לאט היא הרימה מבטה לעברי, ובעינים גדולות היא הסתכלה עלי ממרחק שנות אור. לפחות כך זה הרגיש. כל כך רציתי שהיא תתקרב, אבל ידעתי שזה יקח זמן. אולי שבועות. אולי שנים.

לאחר דין ודברים עם הפסיכולוגית ומנהל התחנה, הצלחתי לשכנע אותם שאני אאמץ אותה, אם היא רק תרצה. כל אותו היום לא עזבתי אותה לרגע. מפגישה עם העובדת הסוציאלית וכלה בלקיחת עדויות על הנעשה בביתה. כשנשאלה על דוד שלה, היא התכווצה לתוכי בפעם הראשונה. חיבקתי אותה בחום, ואמרתי לה שהוא לא פה ויותר הוא לא יכול לפגוע בה. הדמעות ירדו מעצמן. היא התחילה לספר שהכל קרה מאז שהוא חזר מהכלא לפני שנתיים. לא יכולתי לעמוד בזה ובכיתי יחד איתה. חיבקתי אותה כמו אמא והיא אמרה לי שזה בסדר. היא. היא מנחמת אותי, לעזאזל…

היום עבר והרגשתי שאנחנו מתקרבות יותר ויותר. אפילו צחקנו פעם אחת כשיוסי כמעט ונפל כשדרך על השרוך שלו. חיוך נפל על פני שתינו והמבט הצטלב לרגע, ושתינו הסטנו אותו כמעט מיד. רגע אחר כך שוב המבט חזר והפעם היא חייכה אלי חיוך מלא הוכרת תודה. חיבקתי אותה והיא התרפקה על חזי. אל תעזבי אותי, לחשה. נשקתי למצחה.

כששאלתי אותה אם היא רוצה לישון אצלי את הלילה, היא הסתכלה במבט מפוחד. הבנתי אותה, ואמרתי שרק אם היא רוצה, שהיא לא חייבת. לקח לה כמה רגעים ולבסוף היא הסכימה. זה כבר היה ערב, והרוח הקרירה פגעה בעורה החשוף. נכנסנו למכונית וכשהגענו הביתה שאלתי אותה אם היא רעבה, ולפי המבט שלה, הבנתי שכן.

לאחר שיצאה מהמקלחת, היא באה לסלון, והתכרבלה על הספה לידי. לא אמרנו כלום. בעצם, אני לא חושבת שדיברנו כמעט, חוץ מכמה משפטים. לרגע, היא הניחה את ראשה על ירכיי, ליטפתי שיערה ובלי ששמתי לב היא נרדמה.

Liked the story? Comment below.

avatar