רימון פרץ

השגחה

‫עץ זית ירוק עד עומד בשיא עלוותו בחצר‪ .‬גזעו מתעקל‪ ,‬עשוי מבקיעים‪ ,‬חריצים ובליטות רבות‪ ,‬מתפצל‬ לשלוש מבסיסו‪ ,‬וענפיו השלושה מתפצלים אך כך לעוד ארבעה כל אחד מהם ואז העין כבר מפסיקה‬ ‫לספור את הפיצולים וההתפתלויות‪ .‬אובדת בין העלים הירוקים כסופים‪ .‬זו לו הייתה עונת המסיק‪ ,‬ואף‬ ‫אחד לא היה בכרם‪ ,‬על ספר המדבר‪ .‬הנער אשר השגיח לעת מצוא על דיר העיזים‪ ,‬מחכה שאביו יחזור‬ מן העיר הגדולה‪ ,‬הגיע עד הכרם של שכנו כדי לחפש את אחד הטלאים שברח לבלי שוב‪ .‬הנער‪,‬‬ ‫שהתעייף‪ ,‬שכב על הארץ והרטיב את פיו מנאד המים שנשא בציקלונו‪ .‬המים היו חמים ומעטים‪ ,‬אך זה‬ ‫הספיק לנער‪ ,‬שבשתיים עשרה שנות חייו על העפר שאליו עתיד לשוב חווה יותר ממחסור במים‪ .‬הוא‬ ‫השעין את גבו על העץ‪ ,‬נהנה מן הצל שנתנו העלים ואף מצא זית אחד קטן שנותר על אחד הענפים‬ ‫הקרובים אליו‪ .‬במתיחה ובמשיכה קצרה תלש את הזית ותחבו לתוך פיו‪ .‬הזית היה מר מאוד והוא ירק‬ ‫אותו‪ ,‬במעין זעם עצור על הפרי שהכזיבו‪ .‬אך הנער ידע שאין להאשים את הזית על כי הוא מר ואף את‬ ‫העץ על שהוציא פירותיו מרורים‪ .‬ואף את האלוהים אין להטיל את האשמה עליו‪ ,‬משום שהוא דואג לכל‬ ‫הבריות והצמחים שתהיה פרנסתם מצויה‪ ,‬אך אינו משגיח על איזה פרי הוא מר ואיזה הוא מתוק ואיזה‬ ‫הוא רקוב או חסר זרעים בתוך בשרו‪ .‬גם לעצים יש חופש בחירה‪ ,‬בין הטוב למוטב‪.‬‬

 

‫אך כשמגיע האויב לכרות את העץ‪ ,‬הזית מתפלל אל האלוהים שיעצורו‪ ,‬שימנע מן האויב‪ ,‬אויב העץ‪,‬‬ ‫לבצע את את אשר זמם לעשות‪ ,‬אך האלוהים‪ ,‬כפי שאינו משגיח על צורת הפירות‪ ,‬כך אינו משגיח איזה‬ ‫עץ נכרת ואיזה עץ נותר על תילו‪.‬‬

 

‫וכשמגיע הריח הרע‪ ,‬של פגר‪ ,‬של נבלה סרוחה‪ ,‬שניכר עליה שכבר מתה מזה ימים אחדים‪ ,‬אל נחיריו‬ ‫של אותו הנער‪ ,‬נושא תפילה בליבו אל האלוהים‪ ,‬רק שהנבלה אינה הטלה הקטן שאותו אני מחפש ימים‬ ‫ארוכים כל כך‪ .‬והנער אינו מסתפק בנשיאת התפילה‪ ,‬אלא סקרנותו מכריעה אותו לכף חובה ומאלצת‬ ‫אותו לקום ולנוע אל מקור הריח‪ ,‬שמתגבר ונעשה רע וסרוח יותר ויותר ככל שמתקרבים אליו‪ .‬כעת‬ ‫הנער מכסה את פיו ואפו באמצעות החולצה המוכתמת באבק ובזיעה‪ ,‬במאמץ ובעייפות‪ ,‬ברעב ובצמא‪.‬‬ ‫ועדיין ליבו מתפלל‪ ,‬מתאר לעצמו כיצד יספר לאביו כי הטלה מת‪ ,‬ברח ואיננו עוד‪ ,‬ובנוסף לכך כבר‬ ‫יומיים או שלושה אינו שומר על הדיר ומי יודע מה קרה במהלך היעדרו‪ .‬האם המליטו העיזים והאם‬ ‫אכלו את האוכל שהותיר להם בערמה בקצה הדיר‪ .‬והאם שתו מן השוקת‪ .‬העיזים חכמות הן ובוודאי‬ ‫ידעו לתקצב את מזונן ואת משקן‪ .‬ומה עם הגנבים? הם ראו שאין אף אחד ששומר על הדיר וקפצו מעל‬ ‫הגדר? ואם לקחו‪ ,‬כמה לקחו? ואם לא לקחו‪ ,‬מה גרם להם שלא יקחו? המחשבות והחששות הדירו את‬ ‫רגלי התפילה מליבו של הנער‪ ,‬אשר כבר לא הייתה בו בת בית כבתחילה‪ .‬ליבו החמיץ והעלה אדי רעל‪,‬‬ ‫כאותה נבלה המוטלת פשוטת איברים בצל הכרם‪ .‬גופה שלם‪ .‬רק עורב שחור עיניים‪ ,‬חצוף מחוצף‪ ,‬העז‬ ‫להתקרב אליה ואולי גם נגע בה במקורו החד‪ .‬הנער גירש את העורב‪ ,‬אשר הביט בו במבט רב משמעות‬ קודם שפרש את כנפיו ועף משם.‬‬

‫כפי שהאלוהים אינו משגיח על צורת הפירות‪ ,‬ואינו משגיח על כריתת העצים‪ ,‬כך אינו משגיח איזה טלה‬ ‫נותר חי ואיזה טלה מת ברעב או בצמא‪ .‬בוכה הנער מרה‪ ,‬אך אינו מטיל אשמה‪ ,‬כפי שאינו מטיל אבנים‬ ‫אל הבאר ששתה ממנה‪ .‬אותה באר המחייה אותו יום יום והמחזירה את נשמתו בעלות השחר‪ ,‬לאחר‬ ‫ששהתה בלילה בעולמות עליונים‪ .‬כעס לא היה בו‪ ,‬בנער‪ .‬רק צער וחשש רב מן הבאות‪.‬‬

 

‫אסף אותו הנער אבנים‪ ,‬אבני גבול בהירות עד כדי לובן‪ ,‬שהיו פזורות במעגל סביב אחד העצים‪ .‬אותו‬ ‫עץ זית היה רחב יותר מכל העצים שגדלו עמו בכרם‪ ,‬ועלוותו הייתה הנפרשת ביותר‪ ,‬ופירותיו היו‬ ‫העסיסיים ביותר ומהם יצא השמן הרב ביותר‪ .‬העץ סומן באבנים שהוצבו סביבו במעגל‪ ,‬כעין מזבח‪ ,‬או‬ ‫מקדש‪ ,‬שאליו יתפללו כאלוהים‪ .‬אך העץ אינו יכול להשגיח על עצמו‪ ,‬וכיצד ישגיח על כל העצים‬ ‫האחרים‪ ,‬שבדרך כלל בני האדם הפקידוהו לשמור עליהם מכל צרה ופגע רע?‬

 

‫האנשים מחפשים כל דבר כדי להיתלות בו וכדי להיאחז בו‪ ,‬ואותו הנער נאחז באבני המזבח‪ ,‬שהפך‬‫לאבני מצבה לאותו טלה קטן‪ .‬והאלוהים אינו משגיח על האבן‪ ,‬שירדה מגדולתה כאבן קדושה‪ ,‬כאבן‬ ‫אשר על המזבח והושפלה להיות אבן המונחת על פגרו של הטלה‪ ,‬כמצבה שהכין לו ילד זב חוטם‪,‬‬ ‫שאינו יודע על העולם דבר וחצי דבר‪ .‬ילד שאינו יודע כי האלוהים לא משפיל רמים ואף לא מגביה‬ ‫שפלים‪ ,‬אלא אינו משגיח על הגבוהים שיושפלו ואינו משגיח על הנמוכים שיגבהו‪ ,‬ואין לו עניין בכל‬ ‫הנעשה כלל תחת השמש‪.‬‬ ‫חזר הנער‪ ,‬הלוך ובכה‪ ,‬אל הדיר‪ .‬שם היה אביו‪ .‬מביט בו במבט חמור‪ ,‬למרות שלא זיהה את פניו כי‬ ‫השמש סנוורה את עיניו הבהירות של הנער‪ .‬האב צעק‪ ,‬וגם סטר סטירה אחת ושתיים‪ ,‬על לחיו של‬ ‫הילד חסר האחריות‪ ,‬שבילה שניים או שלושה ימים בחיפוש אחר טלה אחד ויחיד‪ ,‬שגם כך הזבובים‬ ‫אכלו את צמרו הצחור ואת כל איבריו הבולטים‪ .‬בעודו מפקיר עדר שלם של עשרים וחמישה ראשי עיזים‬ ‫זכרים ואותו המספר נקבות‪ ,‬נוסף על חמישה עשר טלאים רכים‪ ,‬הזקוקים לנער שיפרנסם אף יותר‬ ‫מלאימם שתניקם‪.‬‬

 

‫הנער חדל לבכות‪ .‬אביו שלח אותו בחזרה אל ביתו שבכפר‪ ,‬כי‪ ,‬כך אמר‪ ,‬יותר טוב שתעזור לאמך‬ ‫בניקיון הבית ובבישול המאכלים‪ ,‬ואף לאחיותך בתפירה‪ ,‬מאשר שתעזור לי בדיר‪ .‬פה נמצאים רק‬ ‫הגברים האחראים‪ ,‬אלו שאינם מפקירים את אלו שהם צריכים לשמור עליהם‪ ,‬אלו שמשגיחים‪.‬‬

 

‫הנער חדל לבכות‪ ,‬הלך ובעט בעוצמה בכל אבן שנקרתה בדרכו‪ ,‬ולא היה לו אכפת שהאלוהים לא‬ ‫משגיח על הדיר‪ ,‬ואינו שומע לזעקות העיזים והטלאים‪ ,‬ושהוא מנמנם תחת צל העץ או מנגן מעט‬ ‫בחלילו‪ ,‬חליל הקנה‪ .‬וכשלא היה לו אכפת מכך‪ ,‬גם התפילה נטשתו‪.‬‬

‫הוא הביט בשמש‪ ,‬כרוצה להתעוור בכוח‪ ,‬וראה להקת עורבים חגה ממש ממעל לראשו‪ ,‬מחפשת נבלה‬ ‫או פגר זמין‪ .‬המבט שאותו עורב המגורש נתן בעיניו של הנער לא מש מזיכרונו לעולם‪.

Liked the story? Comment below.

avatar